החלטה בתיק בש"פ 5120/05

           ערר על החלטות בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בב"ש 91420/05 (השופט ח' כבוב) מיום 23.5.05 ו-26.5.05, לפיהן התקבל ערר המשיב, והוא שוחרר לחלופת מעצר בתנאים.

           כנגד המשיב הוגש כתב אישום בן ארבעה אישומים המייחס לו עבירות של תיווך לסחר בסם מסוכן, סחר בסם מסוכן, עסקה אחרת בסם מסוכן, והחזקת סם מסוכן. על-פי הנטען באישום הראשון יצר המשיב קשר עם סוכן משטרתי ביום 16.11.04, והציע לו לרכוש ממנו סם מסוכן מסוג MDMA. בהמשך, בשיחות שקוימו בין המשיב לבין הסוכן המשטרתי, סוכם שהמשיב ימכור לסוכן סם מסוכן מסוג MDMA  בכמות של 50 יחידות. מאוחר יותר באותו היום אספו הסוכנים המשטרתיים את המשיב ברכבם ונסעו לתחנת דלק, שם תאם המשיב פגישה עם אחר, אשר הגיע למקום ומסר למשיב את הסם, וזה מסר את הסם לסוכנים המשטרתיים תמורת 2,150 ש"ח. על-פי עובדות האישום השני, ביום 13.1.05 מכר המשיב לסוכנים משטרתיים סם מסוכן מסוג MDMA בכמות של 50 יחידות, בתמורה לסך של 2,150 ש"ח. על-פי הנטען באישום השלישי, ביום 9.3.05 יצר סוכן משטרתי קשר עם המשיב ובירר בנוגע לרכישת סמים באותו היום. המשיב שאל את הסוכן כמה סמים הוא צריך, והשניים סיכמו על מכירה של 50 יחידות סם מסוכן מסוג MDMA. משהגיעו הסוכנים המשטרתיים למקום עבודתו של המשיב, נתן המשיב לאחד הסוכנים להריח סם מסוג חשיש והציע לו לקנות סם זה. בסופו של דבר העסקה לא יצאה לפועל, והסוכנים סירבו להצעת המשיב כי ירכשו כמות מופחתת של 20 יחידות. על-פי האישום הרביעי, ביום 3.4.05 החזיק המשיב על גופו ובדירתו סם מסוכן מסוג חשש במשקל של 2.9 גרם וסם מסוכן מסוג MDMA בכמות של 2 יחידות.

           בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו. המשיב לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה, וביקש לשחררו לחלופת מעצר. בית המשפט השלום בתל-אביב (השופטת י' הניג) קבע ביום 18.4.05, כי רצף העסקאות ונגישות המשיב לסמים, כמו גם העובדה שהעבירות בוצעו על רקע מצב כלכלי קשה ובצע כסף, מעידים שאין מדובר במעידה חד פעמית, ועל-כן לא נסתרה חזקת המסוכנות הסטטוטורית. בית המשפט ציין את היעדר היכולת של  שירות המבחן להעריך את סיכויי הישנות המעשים, וקבע כי בהעדר אפשרות לתת בעורר אמון, אין להסתפק בחלופת מעצר. לפיכך, הורה בית המשפט על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

           על החלטה זו ערר המשיב לבית המשפט המחוזי בתל-אביב, אשר קיבל את הערר. בית המשפטי המחוזי סמך החלטתו על גילו המתקדם של המשיב, על העדר הרשעות קודמות ועל התרשמותו, הנובעת מחומר הראיות, כי המשיב לא היווה חוליה מרכזית בהפצת הסם, וכן על כך שהמשיב לא נכלל ברשימת היעדים של מפעילי הסוכנים המשטרתיים. לפיכך, נקבע, שניתן להסתפק במקרה זה בחלופת מעצר, אלא שהחלופה שהוצעה אינה הולמת. במקומה, נקבע, יש להציע חלופה אחרת המרוחקת למעלה מ-30 ק"מ מהעיר תל-אביב. בסופו של יום, הורה בית המשפט המחוזי על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר בדרך של מעצר בית מלא בבית חברתו של המשיב במודיעין, בתנאים הבאים: התחייבות עצמית על סך 25,000 ש"ח; הפקדה במזומן בסך 4,000 ש"ח; שתי ערבויות צד ג' על סך 25,000 ש"ח; צו עיכוב יציאה מהארץ ואיסור יצירת קשר עם מי מהמעורבים בפרשה.

           בקשה לעיון חוזר בהחלטה של בית המשפט השלום, שהוגשה במקביל לערר, נדחתה ביום 19.5.05.

           המדינה עוררת על  ההחלטה.

           לטענת העוררת, מסוכנותם של סוחרי סמים מחייבת את מעצרם עד תום ההליכים המשפטיים. במקרה הנוכחי, חזקת המסוכנות הסטטוטורית לא נסתרה על ידי המשיב, ואף נתמכה בתסקיר המעצר שהוגש בעניינו, לפיו לא נשללה האפשרות של הישנות העבירות. לטענתה, טעה בית המשפט המחוזי משקבע כי תפקידו של המשיב בשרשרת הסם היה שולי. חוליית הביניים המקשרת בין ספקי הסמים לצרכנים, טוענת העוררת, איננה חוליה שולית כלל ועיקר. גם גילו המתקדם של המשיב, ועברו הנקי, אינם יכולים לשמש נסיבות המפריכות את מסוכנותו. העובדה שהמשיב לא נכלל ברשימת היעדים של מפעילי הסוכנים המשטרתיים, טוענת העוררת, איננה מעלה או מורידה לעניין מסוכנותו, מה גם שלסוכנים לא הייתה רשימת יעדים מוגדרת. לאור אלה, טוענת העוררת, אין לקבל כל חלופת מעצר בעניינו של המשיב ויש להורות על מעצרו. לחילופין אין לקבל את החלופה בעיר מודיעין, הסמוכה לבסיס הפעילות של המשיב בעיר תל-אביב.

           המשיב טוען כי הוא שימש בתפקיד משני בשרשרת הפצת הסמים, ואין לו נגישות עצמאית לסמים. זאת ניתן ללמוד, לטענתו, גם ממהלך ביצוע העסקאות, אשר חלקן בוטל כאשר המשיב לא הצליח ליצור קשר עם ספק הסמים שלו. משספק הסמים של המשיב נעצר, טוען בא כוחו, הוא איבד את נגישותו לסמים ומסוכנותו פחתה. העובדה שהמשיב לא נכלל ברשימת היעדים המשטרתיים, מלמדת אף היא, טוען בא-כוח המשיב, על מסוכנותו הנמוכה. בא-כוח המשיב, מוסיף וטוען לפגמים שנפלו בחקירה המשטרתית, ותרגילי חקירה לא לגיטימיים שבוצעו על-ידי הסוכנים המשטרתיים, אשר נתנו למשיב סמים. חלוף הזמן עד להגשת כתב האישום, צריך שישמש אף הוא כנסיבה מקילה התומכת בשחרורו של המשיב לחלופה. הוא הדבר לגבי עברו הנקי, אורח חייו הנורמטיבי, גילו המתקדם ומצבו הרפואי. לטענת המשיב בחלופה אשר הוצעה במודיעין יש כדי להפיג את מסוכנותו של המשיב, והוא מציע להוסיף עליה פיקוח אלקטרוני.

           דין הערר להתקבל.

           משהסכים המשיב לקיומן של ראיות לכאורה להוכחת אשמתו, קמה נגדו, לאור הוראות סעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), תשנ"ו-1996, חזקת מסוכנות סטטוטורית. המשיב לא הפריך את חזקה זו. על כן, קמה נגדו עילת מעצר.

           בנסיבות אלו, כל שנותר לבחון הוא את האפשרות לשחרר את המשיב לחלופת מעצר. בעניין זה נפסק, כי מעורבות בסחר בסמים מעידה על מסוכנות רבה, שרק בנסיבות חריגות ויוצאות דופן ניתן להפיגה בחלופת מעצר, שכן הסחר יכול שייעשה מביתו של הנאשם (ראו: בש"פ 3899/95 מדינת ישראל נ' ג'מאל, פ"ד מט(2) 164; בש"פ 1793/04 מדינת ישראל נ' סביחאת, (טרם פורסם)).

           נסיבות המקרה שבפנינו אינן מצדיקות חריגה מהכלל, לפיו מעורבות בסחר בסמים מצביעה על מסוכנות שאין להפיגה בחלופת מעצר. כפי שציין בהחלטתו בית-משפט השלום, המשיב ניהל אורח חיים כפול. מחד עבד בעבודה קבועה ונורמטיבית, ומאידך סחר בסמים במספר הזדמנויות ובכמויות משמעותיות, תמורת בצע כסף. חזקת המסוכנות הטמונה בעבירות המיוחסות למשיב לא נסתרה, והדבר עולה אף מהערכת שירות המבחן בעניינו, אשר התקשה להעריך את סיכויי הישנות העבירה. אמנם המשיב נעדר עבר פלילי, ואף לא נכלל ברשימת היעדים המשטרתיים, אך בכך אין כדי להוות נסיבה מספקת לשחרורו בחלופה (ראו: בש"פ 2797/94 רבאיעה נ' מדינת ישראל, (טרם פורסם); בש"פ 11439/04 אלקויד נ' מדינת ישראל, (טרם פורסם); בש"פ 618/04 שימאלי נ' מדינת ישראל, (טרם פורסם)). כך גם באשר לטענותיו בדבר גילו המתקדם (ראו: בש"פ 7063/01 מלמד נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(1) 289; בש"פ 7002/97 מגילה נ' מדינת ישראל, (טרם פורסם)).

           לא מצאתי ממש גם בטענות המשיב בדבר חלקו המשני בשרשרת הפצת הסם. אכן, מקום בו מיקומו ההיררכי של נאשם בשרשרת ההפצה של הסם הוא שולי, יש מקום לבחינת חלופת מעצר בעניינו (ראו: בש"פ 5979/02 קבסה נ' מדינת ישראל, (טרם פורסם)). עם זאת, במקרה שלפנינו, תפקידו של המשיב בשרשרת הפצת הסם לא היה שולי כלל ועיקר. בין ששימש כספק ביניים, המספק סמים לספקי משנה (אפשרות שיש לה תמיכה בשיחותיו עם סוכני המשטרה) ובין ששימש כספק סם לצרכנים הסופיים, מדובר בחוליה הכרחית וחשובה בשרשרת הפצת הסם. לעניין זה כבר נקבע, כי "המאבק בסחר סמים מקיף את כל החוליות השותפות בסחר זה, ובהם גם בלדרים, מחזקים ומפיצים של הסם, ולא רק סוחרים ויזמים. ככלל, יש לראות בכל אחת מחוליות אלה גורם שנשקף ממנו סיכון לציבור" (בש"פ 5616/99 קשמת נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)). מסקנה זו עולה גם לאור כמויות הסם המשמעותיות שעברו תחת ידו (ראה: בש"פ 5979/02 הנ"ל). לא מצאתי מקום לקבל גם את טענת המשיב בדבר הדחתו בידי הסוכנים המשטרתיים. כעולה מחומר הראיות, המשיב הוא זה שפנה לסוכן המשטרתי והציע לו לקנות סמים. גם באישום השלישי, בו היוזמה לעסקה באה מצידו של הסוכן המשטרתי, האחרון לא נאלץ להפציר במשיב או לדחוק בו כדי לספק לו את הסם. לעניין טענתו של המשיב בדבר הדחתו לעניין החזקת הסם, שלדבריו ניתן לו על ידי הסוכנים המשטרתיים, לא מצאתי שבטענה זו יש כדי להעלות או להוריד לעניין מסוכנותו או שחרורו לחלופת מעצר, שכן מקורה של מסוכנותו בעיקר בעבירות סחר בסמים.

           לאור האמור, אני מקבל את הערר, מבטל את החלטתו של בית המשפט המחוזי, ומורה על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים נגדו.

           ניתנה היום, ט"ו בסיון תשס"ה (22.6.2005).

                                                                                      ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   ש.י. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: